מאת: ישראל קרמר

הרפורמים אינם יכולים להיחשב לזרם יהודי-דתי מקביל לאורטודוקסיה!
הם מחללים שבת כמו חילוניים בנסיעה בשבת בהדלקת אור בשבת וכו', הם אוכלים מאכלים לא כשרים לפי ההלכה היהודית כמו חילוניים ואף אוכלים ביום כיפור שחילונים רבים לא אוכלים בו וכן הם אוכלים גם בכל הימים שנקבעו בהלכה כצומות כולל תשעה באב, הם מקבלים כיהודים גם כאלו שאמותיהם גויות, ובתי התפילה שלהם הם חיקוי לכנסיות, ואף לא מעט מהם אינם מאמינים בבורא עולם.
איך אפשר לראות כיהודים דתיים ואת מנהיגיהם כרבנים, אם הם לא מבצעים רבים מהדברים הבסיסיים ביותר של היהדות?!
לא זו אף זו, נישואי התערובת בתנועה הרפורמים הם בסביבות 60% אם לא יותר מכך (בשנות ה-70 מדובר היה ב-53%). בזרם יהודי-דתי אמתי לא יכול להיות מצב כזה של נישואי תערובת!
לכן התנועה הרפורמית אינה יכולה להיחשב כזרם יהודי-דתי אלא הרפורמים הם כסוג של מסורתיים כשגם הדברים הבסיסיים ביותר של הדת היהודית לא מקובלים עליהם.
ראו כאן: http://daat-emet.com/?page_id=115
אעתיק כאן כמה דברים בסיסיים הממחישים היטב את העובדה שהתנועה הרפורמית אינה זרם יהודי-דתי ואף מסוכנת למסורת היהודית:
התנועה הקונסרבטיבית מכילה קשת רחבה מאד של “רבאיים”, החל מאלה שהם לגמרי כמו הרפורמים וכלה בכאלה שמקיימים כמה מצוות. לכן בוויכוח עת יואשמו כי אינם מקפידים על פרט זה או אחר מן המצוות את אותו “רבאיי” שנוהג להקפיד על הפרט הנידון, וכך גדל הבילבול. אך כבר אמר מנהיג הקונסרבטיבים בארץ כי לדידו המושג ‘הלכה’ הינו מלשון: ללכת, ללכת עם הזמן, להתקדם ולשנות…

זוהי דוגמא קלאסית לדמגוגיה. הרי מושג ‘הלכה’ לא מופיע בתורה. זה מושג שטבעו חכמים והם שטבעו אותו במשמעות מסוימת. אם הוא לא מקבל את המשמעות שחכמים טבעו אז למה הוא משתמש בביטוי? הרי החכמים בכל מקום בגמרא שמופיע המושג ‘הלכה’, “הלכה כרב”, “הלכה כשמואל”, משמעות הביטוי הפוכה, יש ללכת כמו זה, לא שההלכה הולכת עם הזמן. יש להוליך את הזמן לפי ההלכה, לפי הדין לפי הפסק. ‘הלכה’ זה מילה נרדפת לדין ולפסק. איך אפשר לשבש מושג שיש לו משמעות מקובלת על-ידי משחק צלילים סמנטי שכזה? אך זו דרכם.

שאלתי פעם “רבאיי” אחד, (אינני זוכר אם היה זה “רבאיי” רפורמי או קונסרבטיבי) אמרתי לו: צום יום כיפור מיושן בעיניכם, שמירת שבת כהלכתה וכלשונה מיושנת, סדור התפילה מיושן, למה התואר “רב” אינו מיושן? למה כה חביב עליכם תואר זה? אלא שדרך סממנים חיצוניים כאלה מושכים הם את עיני הציבור ומטעים אותו. בכמה מקומות בארה”ב, חוגגים “רבאים” רפורמיים את חג החנוכה עם מנורה ועץ אשוח. בארץ הם יופיעו עם כיפות והם ידברו על “מרן הבית יוסף” כמו שאמר “רבאיי” רפורמי בעימות טלוזיוני, אמרתי לו: במה הוא מרנך? – וכי אתה הולך לפי הלכותיו? אמר לי: לא, אנחנו מתייחסים לספרו כאל ספר הצעות, אמרתי לו: “למה לא כאל ספר תפריטים?” ספר הצעות??? היכן כתוב שזה ספר הצעות, למה אתה בכלל מתייחס?

ברעיון לסופר והעיתונאי שי הורוביץ התראינה “רבאית” אחת, והרעיון מופיע בחוברת שהוציא ארגון ‘מנוף’ אודות הרפורמים, והופיע באחד העיתונים בארץ בעבר. המרואיינת הינה ה”רבאית” הראשונה בארץ. התקשרנו לביתה של ה”רבאית” וענתה בתה הקטנה, “אמא לא בבית …הרב הלכה לסרטים”. רק למחרת בערב שוחחנו איתה שוב, ה”רב” הזאת היתה הנציגה המיועדת מטעם ‘מרץ’ למועצה הדתית בירושלים ולה, כמובן מאליו, מבטא אמריקני כבד. להלן פרוט השיחה:

- מה יכול אדם בעל נפש למצוא בדת הרפורמית מבחינה דתית?
- אני יכולה להתפלל ביחד עם כל המשפחה, נוסח התפילה פונה לאדם המודרני עם קטעי ספרות ושירה.
- אני מבין שאין לכם קו אדום, אין גבול, ובעצם תחת מסווה הדת, מבטלים אתם את כל הדת עצמה.
- אנחנו מתאימים את היהדות לציביליזציה, אנו עורכים שינויים אך לא כופים שום אורח חיים אלא מחייבים לימוד תורה וקיום מצוות.
- איזה מצוות? – שבת? כשרות? הרי הכל אתם מבטלים, היכן הקו האדום?
- זה קשה להגיד. קו אדום מבחינתי זה אחדות ‘הקל’, אך אצלנו בתנועה יש כל מיני דעות.
- אולי זה כהגדרתו של הרב משה שרר, ממנהיגי יהדות ארה”ב התורנית, יהדות עשה זאת בעצמך?
- לא.
- למה לא? הנה כשרות. כתוב בתורה דברים מפורשים ואני קורא בעיתון על “רב” רפורמי שאוכל שרימפס!
- כל אחד מבין את הכשרות בצורה אחרת, אנחנו לא מבטלים את השבת, את החגים, את התפילות, את המצוות, את החגים, ואת המצוות שבין אדם לחברו.
- מה אתם כן מבטלים?
- כשרות, טהרת המשפחה, הוצאנו מן הסידורים את ההתייחסות לבנין בית המקדש, כאן יש בעיה.
- איזה מצוות את מקיימת?
- אני מניחה תפילין כשאני מתפללת שחרית, זה לא כל בקר, אני נוסעת למה שנקרא ‘צרכי שבת’ לבית הכנסת שרחוק מהבית שלי.
- איך מתייחסים אליך חילוניים?
- יש הרבה שמרגישים שיש בין משהו לא אוטנטי”.
- והודאת בעל דין כמאה עדים ויותר….

הפלורליזם והקונסנזוס (ע’ מאמר “הנורמה הקונסנזוס והאנך” בסוף הספר)

ומה עם פלורליזם ביהדות? הרי במהלך ההסטוריה נוצרו גוונים רבים בעבודת האלוקים. יש חסידויות שונות, יש תלמידי הגאון מוילנא ויש תלמידי החתם סופר, יש אשכנזים, יש ספרדים, ויש תימנים ועוד. כולם נחשבים בעיני כולם לגיטימיים מבחינה יהודית. מדוע אם כך הם שואלים לא תחשבנה התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית כעוד זרם ביהדות? מה נענה על זה?

ובכלל, המושג פלורליזם הפך להיות לערך בפני עצמו, ערך מכובד בעידננו, כה מכובד עד כי אין זה תרבותי להתנגד לו מי שיתנגד לפלורליזם יחשב כאדם חשוך ופרימיטיבי, שונא קידמה, החי בימי הביניים – כמיטב כללי הריטוריקה המפורסמת בה משתמשים כשבאים להלך אימים על מי שלא הולך בתלם.

תשובה ראשונה היא שזרם חייב ליצור תזה. לא יתכן שזרם יהיה בנוי כולו על אנטי תזה. כל אותם גווני יהדות יצרו תזות של עבודת השם ייחודית לכל אחת מהן. יש את עבודת השם שתנועת החסידות הדגישה, יש את עבודת האלוקים שהגאון מוילנא הדגיש וכן הלאה. לתנועות הללו אין תזה! אין להם חידושים בעבודת האלוקים, יש להם רק ביטולים. הם אינם מקבלים חלק זה של התורה, וחלק זה או אחר של תקנות חכמים. לעומת זאת מאמצים הם הנהגות של העולם המודרני כמו גם כמה טקסים ששאלו מהנוצרים. אין בהם איפה כל חדש והם אינם ראויים להיקרא “זרם”.

נקודה נוספת היא השימוש בסיסמאות בלי לתת את הדעת על תכניהן כמו למשל פלורליזם. פלורליזם אין משמעותו שכל מה שיעלה על דעתו של כל אחד הופך להיות לגיטימי. מה דעתנו תהיה שלתנועת הצמחונים תוגש בקשה לקבל אדם שנוהג לאכול פעמיים בשבוע בשר בקר? ישאלו אותו במה אתה צמחוני? – יאמר: אני צמחוני שאוכל בשר בקר, מה אתם לא פלורליסטים? – יש גם סוג כזה של צמחונים שאוכלים בשר בקר. יאמרו לו אדוני לא כל מה שעולה על דעתו של כל אחד יהפוך לשיטה בתוך הפלורליזם. מדוע? פלורליזם משמעותו מקבילתניות – כלומר דעות המקבילות זו לזו הן לגטימיות באותה מידה בנושא מסויים. המושג הזה שלעצמו יש בו הגיון אם באמת הדעות השונות עוסקות באותו נושא עצמו.

איש לא יאמר שציד צבאים, יצירה מוסיקלית, וחימוש מסוקים כולם קשורים לאותה הגדרה. שהרי אנו פלורליסטים, ללא קונצנזוס, המכנה המשותף, אין כל מקום לדבר על פלורליזם. הקונצנזוס חייב לכלול בהסכמה מלאה את כל המרכיבים היסודיים של הנושא הנדון. לאחר שקונצנזוס זה נוסד, יכולות לצמוח ממנו דעות מקבילות, ואם כולן מתכוונות לשם שמים ונאמרו לפי הכללים הקבועים מראש בלא לסתור שום עיקר מעיקרי האמונה יאמר עליהן “אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.

כולם מדברים פלורליזם ואולם לא תמיד ברור על מה מדובר, לא תמיד ברור כי אפילו אלה המדברים אודותיו יודעים על מה הם מדברים.

משמעותו המילולית של המושג “פלורליזם” מקורה במושג האנגלי: PLURAL (פלורל) שמשמעותו: ריבוי. הוה אומר: ריבוי דעות. משמעותו הפילוסופית של המושג דורשת עיון מעמיק מעט יותר.
בעימות שהתקיים בפני סטודנטים להוראה בה נכחו ראבייי רפורמי, ראביי קונסרבטיבי, נציג ה”תנועה ליהדות חילונית הומניסטית” והוגה דעות חרדי. באותו דיון השתתף פרופ’ לפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה. הרפורמי, הקונסרבטיבי, ואיש ה”תנועה ליהדות חילונית הומניסטית” דיברו גבוהה גבוהה בשם הפלורליזם, בשמו ניסו הם לטעון כי כל השקפה שתאמר על-ידי אי מי בנושא יהדות הינה השקפה יהודית לגיטימית, ויהא הקשר שלה להיסטוריה היהודית או למחשבת ישראל הקלסית אשר יהיה, יכולה היא להחשב כיהדות…

אחר זמן ניכר, בו כל הנ”ל גרסו ושנו ושילשו פלורליזם פלורליזם, משל מדובר היה באיזושהי מנטרה או מילת קסם פקעה סבלנותו של האחראי על הדיון. הפרופ’ הנכבד שתפקידו היה להשגיח על רמתו האקדמית של הדיון נטל את רשות הדבור ואמר: “רבותי אתם מחליפים רלטביזם בפלורליזם, אתם מנסים לטעון בשם הפלורליזם כי כל מה שייאמר, כל מה שיעלה על לב כל אחד, הופך להיות לגיטימי בחסות ה”פלורליזם” ולא היא! זהו רלטביזם, לאמור: יחסותיות, רק פילוסופיה זו מאפשרת לכל דבר להאמר ללא הבדל, שכן כל אחד יאמר את שעולה על לבו, לעומת זאת הפילוסופיה אודותיה אתם מדברים כלומר: הפלורליזם חייב לצמוח על יסוד קונסזוס מוסכם וכל העקרונות החשובים חייבים להיכלל בתוכו, כלומר: רק אם יוצאים לדרך מתוך הסכמה על הבסיס מכאן ואילך ניתן לדבר על פלורליזם. והרי כה הגיוני הדבר, הן כשמדברים על פלורליזם, עוסקים בפלורליזם אודות נושא מסוים, במקרה שלנו – פלורליזם בנושאי יהדות, אם אין הסכמה על הגדרת המושג יהדות ומרכיביו על מה סובב הפלורליזם?

אל ינסה אי מי להציג את עצמו כדוגל בפלורליזם במידה ולא אימץ לעצמו עיקרון זה. ועדיין יהיה צורך לברר מה חייב להיות בתחום בקונסזוס, לאמור: מי יקבע מה חשוב דיו כדי להכלל בו ומה אינו כה עקרוני כך שיוכל להיוותר מחוצה לו…

על-פי הגדרה זו אין התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות תנועות הדוגלות באמת בפלורליזם, שכן לשיטתן הכל פתוח לויכוח כולל העקרונות היסודיים ביותר, אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו ועדיין לראות עצמו כיהודי ואת התנהגותו כלגיטימית.

אם רוצים לעסוק בפלורליזם ביהדות יש קודם כל להגדיר מהי יהדות? ומהם מרכיביה ההכרחיים שבהעדר אחד מהם אין עוד יהדות. רק אחרי הבהרת האלמנטים האלה, יש מקום לדבר על פלורליזם.
כיון שעלינו להגדיר את המאפיינים האלמנטריים בהגדרת המושג יהדות, עלינו להגדיר תחילה מהי הגדרה.

אם יאמר אדם שהגדרת שולחן היא: ‘רהיט העשוי מעץ’, ההגדיר את השלחן? האם העובדה שהשולחן שעליו אני כותב עכשיו אכן עשוי מעץ, הופכת את ה’עציות’ לחלק מהגדרת השולחן? ברור שלא. ומדוע? המושג הגדרה נגזר מלשון “גדר”. גדר עושה שתי פעולות: מפרידה ומאחדת. מפרידה היא את המוגדרים מכל השאר, ומאחדת את כל האמורים להיות כלולים בהגדרה תחת קורת גג אחת. כל הגדרה שאיננה עונה על שני הקריטריונים הללו, אם אינה מפרידה מאפיינת או אינה כוללת את כל השייכים – אינה בכלל הגדרה. ומכיוון שיש הרבה מאד רהיטים נוספים העשויים מעץ, ומכיוון שלא כל השולחנות עשויים מעץ, הרי ה’עציות’ בשולחן זה איננה חלק מהגדרתו.
אתה שואל במה מתבטאת יהדותך, אתה ה”רבאיי” הרפורמי? הרי כבר שמענו את ה”רבאית” הרפורמית הראשונה בישראל, שאין אצלם כל קו אדום מחייב מלבד יחוד ‘הא-ל’. (להלן נראה שהרבה מה”רבאים” הרפורמים לא מקבלים גם את זה – כפי שהיא אמרה: “יש אצלנו דעות שונות”… אך בייחוד ‘הא-ל’ גם המוסלמים מאמינים כך שזה לא מאפיין את היהדות. יאמרו: “מצוות שבין אדם לחברו”, האמנם כן? אם לא מאמינים במעמד הר סיני, מתי הצטוו על בין אדם לחברו? אלא שאין כוונתם באמת ל”מצוות” שבין אדם לחברו, הכוונה היא על התנהגויות מסוימות במערכת היחסים שבין אדם לחברו. אדם בא ואומר היהדות שלי מתבטאת בטוב לבי, באהבת האדם שבי, באהבת ארצנו, ובאהבת ארץ ישראל. אבל גם האמריקאי אומר שהוא אוהב אדם, גם בניו-זילנד אומרים שאוהבים את המולדת, גם הפלשתינאים אומרים שהם אוהבים את ארץ-ישראל, וגם הדרוזים והצ’רקסים אוהבים את מדינת ישראל. האם זה הופך אותם ליהודים?

מכיון שכל אותם אלמנטים אינם מאפיינים רק את היהדות, הם לא חלק מהגדרת היהדות. ממילא בהפכם את היהדות למערכת פולקלוריסטית אוניברסלית אין בין “יהדות” מלאכותית זו שלהם לבין מערכות הפולקלור של עמים אחרים ולא כלום. לכן בקלות שכזו מוכנים להתאחד עם בני עמים אחרים, כי אין שום דבר שמבדיל. התנועות האלה הפקיעו מעצמן את הזכות האינטלקטואלית לכנות את תנועותיהן בתואר “יהדות”. הרי בעצם העובדה שבקלות שכזו ממליצים הם על נשואי תערובת, או אפילו על מה שהם מכנים “גיור” לצורך נישואין, הרי שני בני זוג לא יוכלו לחיות ביחד אם החלק המרכזי ביותר של חייהם שונה זה מזה. וממילא, אם באמת היהדות היתה תופסת מקום חשוב כלשהו בליבם של מאמיני הרפורמה או הקונסרבטיביות, איך היה עולה בדעתם נשואי תערובת? – אלא שזאת היא רמת היהדות שלהם, משהו פולקלוריסטי מִשְנִי וחסר חשיבות לחיים, ולכן העובדה שבני הזוג מקורם בדתות שונות אינה מהוה אבן נגף – לדעת הרבאיים הללו – ל”נשואין” מוצלחים…

למעלה מזה, גם אם יצביע אדם על ענין יחודי לו ולקבוצתו, לא יהפוך הדבר למאפיין “יהודי” רק בגלל שאנשי הקבוצה יהודים. יש צורך באלמנט נוסף הלוא הוא המבט ההיסטורי. נתאר לעצמנו שאדם יוצר שעונים ועל כל אחד מהם הטביע את השם “סייקו” וכך מנסה הוא למכרם בשוק במחיר זול לאין שעור יותר ממחירו של שעון סייקו מקורי. מקץ כמה שבועות יקבל מיודענו הזמנה למשפט שם יואשם בגניבת זכויות ובשמוש ללא היתר בשמה של חברת סייקו. אם איכותם של שעוניו ירודה, הוא עלול גם להתבע על הוצאת שם רע לחברה. הלה אינו לוקח עורך-דין, יודע הוא את אשר לפניו, כשיעמוד לפני בית-המשפט הוא יענה רק טעון אחד: ‘אני מאד מחבב את חברת סייקו היפאנית ואת מוצריה. זה סייקו שלהם ולי יש את סייקו שלי’, כל אחד והסייקו שלו. מיודענו יפסיד במשפט ולו רק בגלל סיבה אחת – השם כבר תפוס. חברת סייקו היתה קודם, ואיש לא רשאי לעשות שמוש בשם כרצונו…

האם המושג “יהודי” חשוב פחות מכל מותג מסחרי מטופש? האם יעלה על הדעת שכל אחד יוכל לעשות במושג “יהדות” כראות עיניו? האין כללים ברורים מה הם מאפייני היהדות? וכאן מגיע השקר הגדול שהם זורקים לחלל העולם, הם יאמרו: ‘מה, וכי היהודים היו נראים תמיד כמו האורתודוכסים? וכי לפני 500 שנה לבשו את הבגדים האלו? וכי לפני 1000 שנה דברו אידיש?’ והם מתעלמים לחלוטין שלא על זה אנו מדברים. אנו מדברים על הבסיס, על הקונצנזוס, על המכנה המשותף שקישר את כל מי שההין לקרא לאמונתו בשם יהדות ולאורך חייו כאורח חיים יהודי במהלך כל ההסטוריה בכל תפוצות ישראל.

מה הוא המכנה המשותף בכל הגלויות, בכל המקומות, בכל תפוצות ישראל לאורך כל ההסטוריה? שלשה עשר עקרי האמונה ובתוכם: תורה משמים, שכר ועונש, תורה שבכתב, תורה שבעל- פה עד השולחן ערוך, כמתחייב. אחד משלשה עשר עקרי האמונה אומר: אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. זה חלק מהקונצנזוס שהוסכם היסטורית ע”י כולם ובלעדיו אין לא קיים המושג “יהדות”. אנו חוזרים ומדגישים שאין אנו מתכוונים שמי שלא מאמין חדל להיות יהודי, כפי שהרפורמים מנסים כל הזמן לטעון, כפי שאהוד ברק גם התבדה להאמין או לא להאמי,ן אלא להשתמש. אנו מדברים על יהדות, אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת בתורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. למחוק את עיקרי היהדות, ליצור צורה חדשה ליהדות סותר את העקרון של התורה הזו לא תהא מוחלפת.

את כל זה תנועות אלו עושות בשם “הפלורליזם הקדוש”! כשהמושג פלורליזם עצמו איננו מתאים לכך? אין זה פלורליזם אלא רלטביזם. רלטביזם זה יחסיותיות במסגרת פילוסופיה זו כל מה שכל אחד יגיד הוא לגיטימי. אבל לא רק עיקר זה אינו מקובל על הרפורמים. הם אינם מקבלים את רוב עקרי האמונה, בחלק מהם אינם מכירים כחלק משיטתם, כמו תורה משמים, שכר ועונש, תחית המתים. ואילו באותם עקרי האמונה העוסקים באלוקים הם אינם מחייבים את מאמיניהם להאמין.

הנתונים דלהלן הינם תוצאות מחקר שנעשה על ידי שני מתמתיקאים וכלכלנים גורדון והורוביץ, ממצאיהם התפרסמו בעיתון “ג’ואיש אובזרבר” ו “ג’ואיש ספקטטור”:
(הנתונים הם משנות ה-70 ומצב היום גרוע יותר)
53% מהרפורמים נשאים לבני זוג לא יהודים.
20% מה”רבאים” הרפורמים שהוכתרו בין 1968 ל-1974 מצהירים שהם אינם מאמינים באלוקים – שהם אתאיסטים.
60% מהרפורמים חוגגים את חג המולד.
80% מהרפורמים לא ערכו לבניהם חגיגת בר מצוה.
40% אינם אוכלים מצות בפסח.
44% אינם עורכים סדר ליל פסח.
“בניו יורק טיימס” ב-15.1.79 נמסר ש-300 מהרבנים הרפורמים עורכים נשואי תערובת, 157 מהם מודים בכך בגלוי, 16% עורכים את זה בכנסיה עצמה.
20% מה”רבאים” הרפורמים ש”הוסמכו” אחרי 1967 אינם מאמינים באלוקים כלל, 76% מאמינים באלוקים לפי “הגדרה אישית” שלהם בלבד, ורק 10% מאמינים באלוקים לפי התפיסה המקובלת, המסורתית. הנתונים הללו התפרסמו ב 9.2.73 כלומר מדובר על “רבאים” רפורמים שהוסמכו בין 1967 לבין 1973. מאז המצב רק החמיר. המחקר נערך על-ידי תאודור לן, ונקרא “הרב בבית הכנסת בתנועה הרפורמית”.

על ה"גיור" הרפורמי (והקונסרבטיהי):
צריך להבין זאת. בספר “עריסת הבמבוק”, פרופסור אלן שורצבאום – סוציולוג, מתאר את החויות שהוא עבר ברצונו לגייר את ילדתו אותה אימץ בסין. לשם כך הוא ברר את השיטות בזרמים השונים, הוא נפגש עם “רבאי” קונסרבטיבי וכך הוא מתאר את החויה:

“חזרתי על ספורה של בתי כיצד היא הגיעה אלינו ועל רצוננו לגיירה, הרבי הזה השיב: זה באמת מרתק, תמיד התענינתי בהיסטוריה הסינית,

- אכן, כבוד הרבי, אמרתי, קראתי מעט על ההסטוריה הסינית, הנושא מאד מעניין. אך אנו באנו לדבר על גיור,
- אה כן, הוא אמר, אוכל להכין ללא קושי את המסמכים.
- ברברה, אשתי נראתה נבוכה: האם אין הגיור כולל טבילה במקוה?
- ובכן אם זה רצונכם, נוכל לערוך את הסידורים המתאימים כדי להשתמש לצורך זה בבריכת השחיה של מרכז הקהילה היהודית. על פי הבעת פניה של ברברה יכולתי לראות שהיא המומה כמוני, האם דבר זה נחשב כמקובל?
- יש דעות המאשרות שמוש בבריכת שחיה. שמעתם? כאשר תהיו מוכנים לכך אין עליכם אלא להתקשר למזכירתי, ברשותה הטופס הסטנדרטי עליכם למלא, אם תתנו לה את הפרטים אוכל להכין את המסמכים. בודאי שהנכם מבינים שכל זה כרוך בתשלום, תשלום סמלי בלבד עבור השירות. אמנם הבנו,
- תודה לך רבי, האם עלינו להבין שגיורה של בתנו ענין פשוט של מילוי מספר טפסים על ידך?
- כן, כפי שאמרתי עליכם לספר תחילה מספר פרטים אישיים כגון שמותיכם העבריים ושמות של אבותיכם. אך העניין אינו מסובך כלל, חוששני שמצפה לי בשעה זו פגישה נוספת, אשמח מאד אם בעתיד הקרוב תהיה לנו הזדמנות להפגש שנית ולשוחח באופן מעמיק על התרשמותכם וחויותיכם מתרבות סין, אני מאחל לכם הצלחה, ברוכים הבאים לקהילתנו.

פרופסור שורצבאום ההמום אמר לאשתו: “את יודעת, יותר מכל מטריד אותי שהרבי תאר את הגיור כפעולה כה פשוטה, כמעט כמו מעבר דרך דלת פתוחה, גישתו היתה כה אדישה ושטחית, הרי השגת אזרחות אמריקאית היא מסובכת יותר, ושבוע שעבר התקשרתי למשרד ההגירה והאזרחות כדי לברר מה עלינו לעשות, אמרו שראשית יש תקופת המתנה של שלש שנים, אח”כ עלינו להציג מסמכים אחדים המתיחסים לאזרחות שלנו, יש סדורים שונים, יש טקס השבעה, לפי הרבי הזה אין צורך בכל השלבים הללו בכל תהליכי הגיור, ואם זה באמת כל כך לא רציני, אולי באמת לא צריך גיור”.

בעקבות האכזבה מה”רבאי” הקונסרבטיבי, הלכו לרבי קלאן מנהיגה הרוחני של הקהילה הפרוגרסיבית הרפורמית.

“…בודאי שאהיה מוכן לדון בגיורה של בתך, אנחנו כעת בעיצומה של מגבית לשם הקמת מבנה עבור קהלתנו, ועד שלא יהיה לנו בנין משלנו משתמשים אנו בבנין הכנסיה בשדרות פורסט, האם אתה רוצה לפגוש אותי שם?”

הם הלכו לכנסיה, מקום מאד מענין לדבר בו על גיור – בכנסיה.
- “בא ונעשה את הטקס בלווי שקופיות מסין וקטעי מוסיקה מתאימים”. “רבאי קליין, שאלתי, האם נחוצה טבילה במקוה?” – “אה, אני מעולם לא עמדתי על דרישה זו, יש גם בעיה טכנית. “אמור לי, התגריתי בו, כיצד יוכלו שקופיות על סין וקטעים מוסיקאלים להוביל למעורבות ביהדות?” “יהדות, אמר הרבי, ברוב חשיבות מחייבת פעילות אינטלקטואלית ולא פעולות מכניות וטקסים עתיקים המבטאים שמירת אמונים הנעשים כמצוות אנשים מלומדה. בגישתנו מאפשרת לכם למזג ישן עם חדש חויות הווה עם זכרונות הסטורים”.

בעקבות זאת פרופ' שוורצבאום חזר בתשובה עם משפחתו, ובתו המאומצת בגיל בת מצווה רצתה להמשיך בחיים יהודיים והיום היא חרדית לכל דבר.

גם ביניהם לבין עצמם יש גישות שונות בדבר, “רבאי” רפורמי שמגייר בטקס, לא מכיר בגיור בפקס, ו”רבאי” רפורמי שמגייר רק אחרי קורס לא מכיר בגיור של טקס בלבד. “ראבי” קונסרבטיבי לא מכיר בגיור הרפורמי, לעומת זאת כולם כאחד מכירים בגיור האורתודוכסי, אשר על כן כלום אין זה הגיוני שחוקי המדינה יאמצו את המכנה המשותף הרחב ויכירו בגיור האורטודוכסי בלבד?

בתי התפילה שלהם שהם חיקוי לכנסיות הם למעשה אינם פעילים כמעט בכלל לעומת בתי הכנסת האורתודוקסיים שהם פעילים כל יום במשך כל השנה (משפט זה הוא תוספת שלי ולהלן המשך ההעתקה). תלמיד מ”היברו יוניון קולג’” בירושלים העיד בראיון בתוכנית ‘הכל דבורים’ ב’קול ישראל’ ואמר: “איני מבין מה הקשר שלהם לדת, ראיתי שם אולם שצריך לשמש כבית כנסת, למדתי שם חודש שלם ולא ראיתי ולו פעם אחת מישהו מתפלל שם”.

אנו מביאים יהדות למי שאינו יכול לעמוד בדרישות האורתודוכסיה.
גם טענה זו בשקר יסודה, לו היו הרפורמים מכבדים את האורטודוכסיה ואומרים: אנו פונים למי שקשה לו לעמוד בדרישות האורטודוכסיה, היינו צריכים להדרש לטענה, אבל העובדות הן שהם שלועגים הם על האורטודוכסיה ולוחמים נגדה. מלבד זאת, האם באמת הם מביאים יהדות לפינות כאלה שהיהדות לא היתה מגיעה בלעדיהם? האם פועלים הם למניעת התבוללות?

הג’ואיש קורוניקל, מציג את הסטטיסטיקה שפרסם הורוביץ, חוקר אמריקאי, באמצעות טבלה.

מתוך מאה אנשים מכל אחת מהקבוצות הבאות: חילוניים, רפורמים, קונסרבטיבים, דתיים, וחרדים, שחיים היום בארה”ב כמה ישאלו יהודים בדור הרביעי – אצל הנינים.

שני נתונים מכתיבים את התוצאה: אחוז נישואי תערובת – ההתבוללות, ומספר הילדים במשפחה.

אצל החילוניים בארה”ב יש ממוצע של 72% נישואי תערובת ו-1.62 ילדים למשפחה, לפי הנתונים האלה יוצא שבדור הרביעי ישארו מהם רק 5 יהודים, ממאה רפורמים עם 53% נשואי תערובת ו1.72- ילדים למשפחה ישארו 13. ממאה קונסרבטיבים עם 37% נשואי תערובת ו-1.82 ילדים למשפחה, ישארו 24. ממאה דתיים, עם 3.9 ילדים למשפחה ו 3% נשואי תערובת, ממאה יהיו 329, וממאה חרדים עם 3% נישואי תערובת ו-6.4 ילדים למשפחה ממאה היום יגיעו ל-2,388.

תאמרו הרי יש בכל זאת הבדל בין 53% נישואי תערובת אצל הרפורמים לבין 72% אצל החילוניים, אם כן הרי בכל זאת מונעים הם נישואי תערובת אצל החילוניים? צריך לזכור שאלה שמגיעים לרפורמים הם אלה שיש להם גישה למסורת ומלכתחילה אינם חילוניים לגמרי. אם לא היתה הרפורמה, ייתכן שחלקם היו מגיעים אל האורטודוכסיה. ההבדל בין החילוני הנישא בנישואי תערובת לרפורמי הוא: שהחילוני הנישא בנשואי תערובת, יש איזה סיכוי שתהיה לו נקיפת מצפון, ביודעו שבהינשאו לגויה/גויה בוגד הוא בעמו, ובארצו, במולדתו, ובהוריו.

לעומתו הנישא על-ידי “ראביי” רפורמי אין לו כל נקיפות מצפון, כלל לא עולה בדעתו שדבר מה אינו כשורה… ה”ראביי” הרפורמי העומד ביחד עם הכומר (או בלעדיו) בטקס ה”נשואים” ו”מקדש” אותו כביכול “כדת משה וישראל”, גוזל ממנו גם את הזכות שתהיה לו נקיפת מצפון. ואנחנו לא עמדנו בדברים על כל מיני תופעות חריגות ומשונות בהתנהגויות רשמיות של קהילות רפורמיות בעולם. לא ספרנו על הרבי הליבראלי בסאן-פאולו שכתב מכתב מלא התפעלות איך הוא למד כל כך הרבה מוסר מהריקודים בקרנבל הברזילאי. ובראיון שהוא נתן לעתון תועבה מפורסם בעולם עם תמונות שלו, הוא ספר איזה סרטים חביבים עליו. ולא סיפרנו על “רבאיים” שהם עצמם נשואים נשואי תערובת ושילדיהם נישואין כל מיני “נשואים” משונים.

לסיכום: התנועות הללו אין להם ולא כלום עם דת ישראל כפי שהועברה מדור לדור. תנועות אלה אינן יותר מאשר תנועות עממיות פולקלוריסטיות המציעות מעט פולקלור יהודי מעורב בכל סוגי התערובות החל מסממנים נוצריים וכלה בסתם בידור מודרני. בהציגן עצמן כנציגי הדת היהודי, בערכן “קידושין” “גירושין” ו”גרות” גורמים הם נזק עצום שאין לו שיעור.